תביעות נזיקין


נזיקין - עוולת הרשלנות

עוולת הרשלנות הינה אחת העוולות הקיימות בתחום דיני הנזיקין וניתן לומר כי היא העוולה המרכזית והנפוצה ביותר. העוולה מעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן : "הפקודה") ומוגדרת באופן הבא:  
"מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות...".

סעיף 36 לפקודה מרחיב וקובע, בין היתר, באשר לעוולת הרשלנות כי: "חובה זו מוטלת כלפי כל אדם וכלפי כל בעל נכס, אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל".

במילים אחרות, הפקודה קבעה את העיקרון כי אדם אשר נגרם לו נזק יכול לתבוע את המזיק (ויכול שיהיה המזיק אדם פרטי, חברה, רשות מקומית וכו') בגין נזקו אך על הניזוק מוטלת תחילה החובה להוכיח קיומן של יסודות העוולה על מנת לזכות בסעד הנדרש דוגמת פיצוי כספי. יסודות העוולה בתמצית הינם:
התרשלות – האם המזיק עמד מצידו במבחן ה"אדם הסביר" במעשה או במחדל אשר גרם לאירוע הנזיקי.

חובת זהירות – האם חלה על המזיק חובת הזהירות בנסיבות המקרה והאם זו אכן הופרה על ידו במעשה או במחדל. בנושא זה קיימת פסיקה העוסקת בקביעת קריטריונים או יחסים המקימים את חובת הזהירות על המזיק ובנושא ההבחנה בין חובת זהירות "קונקרטית" לבין חובת זהירות "מושגית", כאשר מקובל  כי על שתיהן להתקיים במצטבר כדי להוכיח רשלנות.

קיום נזק – יסוד הקשר הסיבתי (זיקה) בין התרשלות המזיק לבין הנזק שנגרם לניזוק בפועל. יסוד זה נחלק על פי הפסיקה בין "קשר סיבתי עובדתי" לבין "קשר סיבתי משפטי" אשר התפתחו בגינם מבחנים ואבחנות על מנת למנוע מצבים בלתי הגיוניים או בלתי הוגנים אשר יטילו על המזיק חובת פיצוי.

כאמור, הפיצוי בגין רשלנות אינו אוטומטי וכי רק לאחר הוכחת יסודות העוולה מוטלת על המזיק ה"אשמה" ומכאן תחול החבות והחובה להעניק סעד לניזוק. בתחום הנזיקין קיימים סעדים שונים דוגמת צו עשה, צו מניעה ועוד. הסעד העיקרי והמוכר הינו פיצוי כספי אשר נקבע לפי שני ראשי נזק עיקריים:

נזק "ממוני" - הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', נסיעות וכן אובדן שכר וכושר השתכרות.

נזק "שאינו ממוני" - כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים וכיוצ"ב.
 
כאשר מתברר האירוע הנזיקי בין כותלי בית המשפט סכום הפיצוי נקבע על ידי בית המשפט בהתאם לתחשיב מבוסס של מרכיבי הפיצוי הנדרשים שהוגש על ידי הניזוק התובע ובהתאם להוראות החוק והפסיקה הקיימים או שסכומו נקבע בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט במסגרת מו"מ ופשרה מוסכמת על גובה הפיצוי.

עם זאת, יצוין כי בבוא בית המשפט לבחון את סוגית החבות ומידת הרשלנות של המזיק נבדק גם קיומו של "אשם תורם" מצידו של הניזוק לקרות האירוע ולנזק עצמו. נושא זה מעוגן בסעיף 68 לפקודה, לפיו, במידה והתברר שלניזוק יש חלק באשם לקרות האירוע במעשה או במחדל מצידו - הרי שתופחת מהמזיק מידת האחריות לאירוע כמידת "האשם התורם" של הניזוק ובאופן יחסי יופחת גם גובה החיוב הכספי לפיצוי, הכל בשיעור אשר ימצא בית המשפט לנכון ולצודק.

לסיכום, עוולת הרשלנות הינה העוולה המרכזית, המוכרת והנפוצה ביותר בתחום דיני הנזיקין ותביעות בגין עוולה זו לצערנו הן עניין שבשגרה המוכרת לנו דוגמת: ילד שנפצע במהלך פעילות בביה"ס או ממתקן משחקים, אדם שהחליק באמבטיה בבית מלון ונחבל באיברי גופו, אישה שמעדה ונפצעה כתוצאה ממדרכה חסרה או שבורה ברחוב ועוד.

על מנת לבסס תביעה בגין רשלנות כנגד הגורם המעוול מומלץ לבצע, בין היתר, הפעולות הבאות: תיעוד של מקום הפגיעה ונסיבותיו כולל צילום מזויות שונות (במידת האפשר), שמירת כל המסמכים הרפואיים וכן איסוף כל הקבלות וההוצאות הכספיות שנגרמו כתוצאה מהאירוע הנזיקי. מומלץ להיוועץ עם עו"ד העוסק בתחום לאחר קרות האירוע לשם קבלת חוו"ד בדבר סיכויי התביעה והשגת תוצאות מקסימליות וכן ליווי וייעוץ לאורך התהליך.


תביעות נזיקין - תאונות ילדים
המסגרת הנזיקית המשפטית מעוגנת בארץ בחקיקה ובפסיקה ענפה ומתפתחת. פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מסדירה את יסודות דיני הנזיקין וקובעת, בין היתר, את עוולת הרשלנות ואת עוולת הפרת חובה חקוקה כעוולות מסגרת אשר יש בהם כדי להטיל אחריות בנזיקין בגינם יחויב הנתבע לשלם פיצויים לתובע ובלבד שנתמלאו קיומן של הדרישות הבסיסיות הבאות:

אשם - התנהגות עוולתית של הנתבע, קשר סיבתי בין ההתנהגות לנזק וכן קיומו של נזק מוכח ובפועל לתובע (עפ"י ראשי נזק).
 
לצערנו תאונות הינן חלק משגרת החיים והן קורות בכל מקום ומנסיבות וסיבות משתנות.
כאשר מדובר בתאונות שנגרמו לילדים יש לזכור כי בישראל כל תלמיד לרבות ילדים בגני הילדים, בפעוטונים ובמעונות יום המופעלים על ידי רשויות מקומיות - מבוטחים ע"י משרד החינוך בפוליסת ביטוח תאונות אישיות פרטי בכל מקום ובכל שעות היממה - גם בחו"ל ולא רק במהלך שעות הלימודים או בשטח בית הספר בלבד.

הכיסוי הביטוחי כולל פיצוי כספי הנקוב בקרות אחד מהמקרים הבאים שנגרמו לילד:
מוות, נכות צמיתה ו/או קבועה (עפ"י קביעת מומחה), החזר הוצאות עזרים רפואיים ואף כיסוי ביטוחי להורים שנפגעו במסגרת השתתפות בפעילות במוסד בו לומד הילד כמו ליווי טיולים, אירועים ועוד. עם זאת יצוין כי קיימים בפוליסה אירועים מוחרגים בגינם לא יינתן כיסוי ביטוחי כלשהו בגין אירוע בו נפגע התלמיד דוגמת תאונת דרכים/עבודה, רשלנות רפואית, מלחמה/טרור, פעילות צבאית ועוד.

במקרה של תאונת תלמידים בביה"ס או מחוצה לו קיימות שתי אפשרויות תביעה :
1. האפשרות האחת הינה תביעה כנגד חברת הביטוח בהתאם לפוליסת תאונות אישיות הנ"ל במידה ונקבעה לילד נכות קבועה ו/או זמנית ו/או נזק גופני אחר כתוצאה מהתאונה. אחוזי הנכות נקבעים ע"י רופא מומחה בתחום (לרוב נבחר בהסכמת הצדדים). יצוין כי בתביעה מסוג זה אין צורך בהוכחת אשמה אלא סכום הפיצוי יחושב ויינתן בהתאם לחישוב אחוזי הנכות (ולעיתים אף בגין ימי היעדרות מביה"ס) עפ"י כיסוי הפוליסה.

2. האפשרות השניה הינה תביעת פיצויים בגין עוולת רשלנות כנגד המעוול (הוא גורם הנזק) כמו למשל אחד המורים, בית הספר, עירייה, רשות מקומית או כל גורם אחר אשר אחראי על התלמיד. יצוין כי פקודת הנזיקין קובעת כי בתביעה מסוג זה נטל ההוכחה הינו על המזיק כי לא התרשל.

יודגש כי התיישנות התביעה על פי ביטוח תאונות אישיות הנ"ל הינה עד 3 שנים החל מיום הגיע הקטין לגיל 18. כמובן שהזכות לתביעה עומדת להורי הקטין עד הגיעו לגיל 18 או לחלופין לתלמיד אשר יוכל לתבוע באופן אישי ועצמאי מהיותו בן 18 משך 3 שנים עד הגיעו לגיל 21.

על פי הפסיקה על התובע להוכיח קיומן של 3 יסודות באירוע נזיקי לצורך קביעת אחריות הנתבע ברשלנות: חובת זהירות (על מזיק כלפי הניזוק), הפרת החובה והוכחת נזק לתובע כתוצאה מההפרה.

מטבע הדברים, הנסיבות והגורמים לכל תאונה משתנים ממקרה למקרה ומתרחשים במקומות ובזמנים שונים כמו בהפסקה, במהלך טיול, שיעור ספורט או אחר, בבריכה, בחצר, בכיתה, גן וכיוצ"ב. מכאן שבית המשפט יבחן את מכלול השיקולים והאבחנות בבואו לקבוע קיומה של רשלנות מצד הנתבע ומידת רשלנותו כמו למשל קיומו של "אשם תורם" מצד התובע ומידתה, גיל הילד, תנאי השטח, אופי העיסוק ומידת הסיכון הנשקפת ממנו כמו גם האבחנה בין חובת הפיקוח שיש לקיים בכיתה לבין חובת הפיקוח הדרושה בחצר ועוד.
 
במקרה חלילה של תאונה שנגרמה לתלמיד מומלץ לבצע את הפעולות הבאות: לצלם ולתעד מקום האירוע ו/או המפגע , לברר אם קיימים עדים לתאונה ולהשיג את פרטיהם, לבקש מהמוסד הרלוונטי את פוליסת הביטוח, לשמור ולתעד את כל המסמכים הרפואיים, ההוצאות והקבלות הקשורים בתאונה ולבסוף להיוועץ בעו"ד עוסק בתחום הנזיקין באשר להערכת סיכויי התביעה.   
יצוין כי ניהול תביעה בביהמ"ש יכול להימשך חודשים ארוכים ואף שנים.