תאונות דרכים
תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה
"תאונת דרכים" על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 מוגדרת כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
לאחר תאונת דרכים נוצרות זכויות רפואיות וכספיות שנועדו להקל על הנפגע ולפצותו על ידי חברת הביטוח (חובה) על הסבל שנגרם לו ללא קשר באשמתו לתאונה ובלבד שיוכח כי נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק ובהמצאת "אישור משטרה" על התאונה, מסמכים רפואיים וכיוצ"ב. רצוי להיוועץ בעו"ד המומחה בתחום על מנת לבחון נסיבות המקרה וגובה הפיצוי המוצע. הפיצוי נגזר מהערכת ראשי הנזק העיקריים שנגרמו כתוצאה מהתאונה: בין היתר, כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות עבר ועתיד, עזרת צד ג', הוצאות שונות ועוד.
מאידך, "פגיעה בעבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשל"ה – 1995 מוגדרת
כ "תאונת עבודה או מחלת מקצוע" כאשר המונח "תאונת עבודה" מוגדר כ "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
מההגדרות אלו ניתן ללמוד כי תאונת דרכים שאירעה לאדם בזמן בו היה בנסיעה הכרוכה בעבודתו לרבות בדרך אל מקום עבודתו או ממנה אל ביתו – תיחשב אף היא "תאונת עבודה" ויחולו עליה כל הוראות חוק הביטוח הלאומי, לרבות הזכות לקבלת דמי פגיעה בגין אובדן ימי עבודה, קביעת אחוזי נכות ופיצוי כספי קבוע או חד פעמי בהתאם לחומרת הפגיעות.
על הנפגע בתאונת עבודה לדווח בהקדם למעבידו לצורך קבלת "טופס 250" המאשר כי הפגיעה אירעה במסגרת העבודה. באמצעות טופס זה יוכל הנפגע לקבל טיפול רפואי ל"נפגע בעבודה", לפנות בהמשך לוועדה בבקשה לקביעת דרגת (אחוזי) נכות, תביעה עקב החמרה וכיוצ"ב.
על מנת למצות בהמשך את מלוא זכויותיו המעוגנות בחוק ותקנות הביטוח הלאומי כמו בקשת דמי פגיעה ובקשה לקביעת דרגת נכות, יוכל הנפגע לפנות אל הביטוח הלאומי באמצעות טפסים אותם ניתן להוריד באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי או לקבלם בלשכה הקרובה. קיימת חשיבות רבה לאופן מילוי הטפסים והגשתם, על כן מומלץ להיעזר במומחה בתחום שיוודא כי לא יקופחו זכויות הנפגע.
יודגש כי החקיקה והפסיקה בנושא זה הינם ענפים ומתפתחים ויש לנתח כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו באופן יסודי אך באופן עקרוני ניתן להבין כי כאשר נפגע אדם בתאונת דרכים אשר אירעה במסגרת או במהלך עבודתו יכול הוא "להנות" לכאורה משני העולמות, דהיינו מחד פיצוי מאת חברת הביטוח (חובה) לו הינו זכאי כנפגע במסגרת "תאונת דרכים" ומאידך, פיצוי מאת המוסד לביטוח הלאומי כנפגע במסגרת "תאונת עבודה".
למרות זאת, אין הדבר מדויק שכן לפי הדין הכלל הבסיסי בנזיקין הוא שאין אדם יכול "להנות" מפיצוי משני מקורות (שיפור מצבו הכלכלי) בגין אירוע אחד אשר יעלה על סך הפסדיו ונזקיו הכספיים והאחרים. על כן, במקרה של פגיעת אדם מתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה יפחית ביהמ"ש או חברת הביטוח (במקרה של מו"מ טרם הליך משפטי) מגובה הפיצוי את סך התגמולים שקיבל ו/או שיכול היה לקבל מהביטוח הלאומי דוגמת דמי פגיעה בגין אובדן ימי עבודה, מענק או גמלת נכות.
בקיזוז סכומים אלו לא יובאו בחשבון תגמולים או פיצויים שיקבל הנפגע במסגרת ביטוחים שעשה באופן עצמאי עליהם שילם במשך שנים את הפרמיה כמו ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה, תאונות אישיות וכו'.
אחד החריגים לכלל הנ"ל הוא במקרה "בליעה", היינו סך התגמולים שקיבל הנפגע מביטוח לאומי בעבר ובעתיד הינם גבוהים או שווים לסך שקבע ביהמ"ש. מכאן מתייתר הטעם לתבוע את חברת הביטוח שכן לפי הכלל הנ"ל אינה חייבת לשלם לנפגע פיצויים נוספים. לכן במקרה זה על פי חוק הביטוח הלאומי ועל מנת "לעודד" הנפגע לתבוע את חברת הביטוח ולאפשר לביטוח הלאומי לגבות התגמולים ששילמה - יקבל הנפגע בפועל סך נוסף בשיעור של 25% מגובה הפיצוי שקבע ביהמ"ש. בכך, בסיכומו של דבר יקבל הנפגע סך גבוה יותר מהנזק הכלכלי שנגרם לו כתוצאה מהתאונה.
יצוין כי בד"כ עדיף ואף חובה על הנפגע להשלים ההליכים ולמצות את זכויותיו מול הביטוח הלאומי בטרם יפנה להליך מול חברת הביטוח שכן זו תסרב בד"כ לשלם תשלום כלשהו בטרם ימציא הנפגע אישור מהביטוח הלאומי בדבר התשלומים שקיבל או שלא קיבל (למשל במקרה בו לא ניזוק באופן משמעותי, לא נעדר מהעבודה או לא נקבעה לו דרגת נכות כלשהי).
עם זאת, על פי הפסיקה רשאי ביהמ"ש למנות מטעמו מומחים לקביעת דרגת נכות ללא קשר לשלבי התביעה מול הביטוח הלאומי. הפרקטיקה מלמדת כי מוטב שקביעת מומחה מטעם ביהמ"ש תהיה קודמת לקביעת הביטוח הלאומי נוכח הסיכוי לקבלת דרגת נכות בכלל או אחוזי נכות גבוהים יותר.
במקביל לפניה אל הביטוח הלאומי וחברת הביטוח (חובה) יכול הנפגע לפנות לחברת הביטוח המבטחת את מעבידו בביטוח "חבות מעבידים" בגין עילת רשלנות מצידו –במידה ויוכל להוכיח קיומה על פי דין- אשר גרמה לתאונה כמו אי קיום ו/או שמירה על נהלי בטיחות ועוד.







